על ריח ועל טעם

(מומלץ לקרוא לצלילי המנגינה הזו)

עוד בוקר אביבי נפלא בפאריס, יצאתי לדרך בכיוון חדש, וללא מטרה, עד אשר חוש הריח כיוון אותי אל חווייה משכרת חושים בעיר שלא מפסיקה להדהים.

ואיזה בוקר נפלא!

אבל היום, היום אני רוצה להקדיש את המייל לחסרי חוש הריח.
ליבי עם החרשים, ליבי עם העיוורים, אבל יותר מכל, חמלתי הבוקר על התתרנים.
מדריכי התיירים מפייטים על יופיה של העיר, על הפסלים, על הגנים, על הסיין המתפתל במרכז העיר, אך מעולם לא קראתי דבר על הריח בפאריס, ואיזה ריח משכר זה….

אפשר לטייל בפאריס עם עיניים מכוסות, אוזניים אטומות, ועדיין לדעת היכן נמצאים –
ריח הפרחים בגנים, ריח היוקרה הנודף מחנויות השאנז אליזה, הריח המתוק לאורך השדירות הנודף מביתני הקרפ הפזורים לאורכן. אפשר לזהות את חנויות השוקולד לפי ריחן המתוק-מריר, אפשר לזהות את המאפיות לפי ריח הבצק הטרי, אפשר לזהות את חנויות הגבינה לפי ריחן החמצמץ.

מאפייה טובה בפריז

מאפייה טובה וריחנית בפריז

אפשר לדעת מה השעה ביום גם ללא שעון-
הבוקר מתחיל עם ניחוחות של קפה. ריח הקפה מתחלף לאיטו בריח המנות המוגשות בארוחת הצהריים: ריח טרי של דגים ופירות ים, ונדמה כאילו פאריס שוכנת על גדותיו של אוקיינוס. ריח של בשר עשוי היטב, ריח חמוץ-מתוק של רוטב הסלט הנלווה למנות האוכל, וכל הריחות האלה מתערבלים יחד עם אדי האלכוהול של כוסות היין. בחלוף השעות, השמש משנה את מיקומה בשמיים לכיוון מערב, והריחות הופכים חריפים יותר – ריח של אלכוהול נודף מכוסות בירה, מגביעי יין,  ומקוקטיילים הפזורים על גבי שולחנות בתי הקפה ובפתחי הפאבים, ומלווים בחטיפים מלוחים, והריחות האלה מובילים את פאריס אל תוך הלילה.
ועדיין לא דיברתי על חוש הטעם. חוש הטעם בעצם מורכב מחמישה טעמים בלבד, כך שחוש הריח אחראי בעקיפין גם על חוש הטעם, וכל אותם התתרנים, הם גם מוגבלים בחוש הטעם. לא להאמין שדווקא חוש הריח, שהינו בעל חשיבות גדולה על חוש נוסף, מגיע במסלול הפשוט ביותר, מבחינה אנטומית, אל המוח (השתלמו השעות בספרייה עם ספר הנוירופיזיולוגיה….)
הצרפתים העלו את חוש הריח לדרגת מומחיות. במפעלים לייצור בשמים ישנם אנשים הנקראים "האף" – תפקידם הוא ליצור את ההרכב של הבשמים, והם מסוגלים לזהות כ- 200 סוגים שונים של ריחות, ולדעת מה הרכבם של בשמים, רק מלהריח אותם.

מאפים טריים בפריז

מאפים טריים וריחניים בפריז

עדיין לא ישבתי באף בית קפה, עדיין לא סעדתי בברסרי, אבל אני מרגישה שלא הפסקתי לאכול רק מלהריח את כל הריחות הנפלאים האלה.
חוש הריח הפרטי שלי הוביל אותי היום לפטיסיירי הנפלאה הזו (תמונה ראשונה), שם רכשתי לעצמי שתי יצירות מופת קולינריות (תמונה שנייה). התקדמתי לכיוון Place des Vosges (תמונה שלישית), והצטרפתי לי אל עשרות האנשים שנהנו מהשמש האביבית, ופשוט – התענגתי.

פלאס דה ווז'

מי לא היה רוצה לגור בבית מסביב לפלאס דה ווז'?

היום לא חלקתי את האוכל שלי עם היונים….

התמונה הרביעית היא תמונה של העתיד של צרפת בכדורגל – בזמן שאכלתי, שיחקה לידי קבוצת ילדים בכדורגל. הילדון הממושקף הזה, היה הכי נמוך והכי רזה, אבל איזה שד קטן.

כדורגל בפריז

השד האדום...

הגב לכתבה