למה אף פעם לא לצאת מהבית בלי מעיל (אבל אף פעם!)

הצלחתי!!! עם התפוגגותו של ענן האפר האימתני, מצאתי כרטיס טיסה חדש, ותוך שעה וחצי מזמן רכישת הכרטיס ישבתי בדיוטי פרי. ההגעה לפאריס הייתה פשוטה, קלה ונעימה. ההגעה לדירה מפתיעה. פאריס כבר נהדרת אליי! עד ש…

זה התחיל עם עזרה נפלאה מצרפתי נחמד, שהכיר לי את חברים שלו – סטפן וסנדרה, כדי שאסע איתם במונית משדה התעופה למרכז העיר. והם לא נתנו לי לשלם על המונית….כן, תזכירו לי מי אמר שהצרפתים לא נחמדים…….? סנדרה נתנה לי את מספר הטלפון שלה, במידה ואצטרך משהו. נראה לי שאולי אזמין אותם לקפה בתמורה למונית.

וז'יל הנחמד (בעל הדירה) חיכה לי ליד הדירה והסביר הכל בהמון סבלנות. הדירה אפילו חמודה ממה שחשבתי, ויש המון מקומות אחסון לכל הדברים שלי. אבל היא יותר קטנה ממה שהיה לי נדמה (וידעתי שהיא תהיה קטנה….) אבל היא נהדרת.

דלת נעולה בפריז

הבית שלי בפריז - אבל איך נכנסים?!

ולסיפור העיקרי –
לפני שז'יל הלך לדרכו, ירדתי יחד איתו כדי לראות היכן זורקים את האשפה (יופי של מיחזור יש להם). ואני כבר הרגשתי בבית, ירדתי כשרק צרור המפתחות בידי, וחזרתי לי טובת לב לדירה, לא לפני שהצהרתי בפני ז'יל שפאריס כבר נהדרת אליי. ואז אני מגלה שאני לא מצליחה לפתוח את דלת הדירה. זו לא נשמעת בעייה כל כך גדולה, לולא הייתי עם הסלולרי שלי, או קוד הכניסה לבניין (ז'יל כבר דיווש הרחק משם על אופניו….). אבל לא – לא היה עליי כלום, וכל מה שחשבתי שמעניין לדעת כמה זמן אני אחזיק מעמד בקור הזה ללא המעיל שלי (ובכיסו נח הסלולרי היקר שלי)…. התעשתתי וצלצלתי בפעמונים של 3 דירות שונות!!!! אף אחד לא ענה. ואז החלטתי לעשות מעשה ולרדת למטה לחפש עזרה. שמתי מעצור לדלת הכניסה (רק זה היה חסר שגם הדלת הזו תנעל עליי). איך שאני יורדת לרחוב, אני רואה משאית מתקדמת לעברי, אני מנופפת בשתי הידיים, והאיש במשאית עוצר. במשך 5 דקות תמימות, אני מתחננת בפני גבר שחור וגדול לעזרה, והוא פחד לעזור לי. הסיפור שלי נשמע לו לא אמין ב- 5 לפנות בוקר. אפילו ניסיתי לזייף בכי (לא הלך לי, אני שחקנית ממש גרועה). לבסוף הוא השתכנע ואמר שהוא ידבר עם איש הזבל בפינת הרחוב, והם יבואו יחד…. ואכן, שני האנשים המאוד נחמדים האלה באו ועזרו לי לפתוח את הדלת, והסבירו לי איך פותחים דלתות בפאריס….
אני פשוט לא מאמינה שזה אכן קרה….. אבל הצחקוקים שלי אחרי שכבר שכבתי בבטחה במיטה בדירה הפריעו לי להרדם במשך דקות ארוכות, וגרמו לי להתעורר עם חיוך.

התעוררתי לבוקר שמשי ונהדר (זה קישור לשיר יפה ששמעתי הבוקר לפני שיצאתי לטייל – שיר מקסים, עם משמעות יפה, כדאי להקשיב למילים). הכל היה כל כך יפה, ואני החלטתי רק לשוטט, וכמעט ללא עזרת המפה טיילתי בכל הרובע הלאטיני המקסים. כבדרך מקרה מצאתי את עצמי ליד בית הקפה שהמינגווי נהג לכתוב בו (שמאז הפך ליקר להחריד), וכל שנותר לי היה להתרגש שאני נמצאת על אותן מדרכות ממש שבהן דרך המינגווי, ומדי פעם פגש את ג'יימס ג'וייס שלבטח היה טרוד בכתיבת יוליסס המונומטלי שלו. אני ממש יכולה לדמיין אותם מברכים זה את זה לשלום, ומרגישה ברת מזל שגם אני צועדת על אותן המדרכות ממש.
והגעתי לגני לוכסמבורג המקסימים – הגנים הם מה שדימיינתי לעצמי רק שהם גדולים יותר, יפים יותר, ובעיקר – שלווים, כל כך שלווים. ישבתי מעל שעתיים בגן, וכרסמתי לי מאפה שוקולד. אני לא אלאה אתכם בחוויית חיפוש הקפה והפחמימות המורכבות, אני רק אציין שתוך כדי הסתובבות משתאה בגני לוכסמבורג ותהייה אם אי פעם אשתה קפה, עלה לי רעיון לפתוח ביתני קפה קטנים ברחבי הגן (כמו ביתני הקרפ, רק עם קפה משובח). אני מוכנה להקדיש את עצמי למשימה – מכירים משקיע?
מצורפת תמונה מחוויית גני לוכסמבורג – הגן מנקודת המבט שלי בזמן שישבתי שם. התמונה לא כ"כ מוצלחת, אני אשתדל יותר בימים הבאים, אני פשוט עדיין ממש עייפה. (ישנתי במצטבר כ- 3 שעות….):

גני לוקסמבורג, פריז

יום שמשי נפלא בגני לוקסמבורג

זהו לבינתיים – תשמרו על עצמכם,
ואף פעם (אבל אף פעם) אל תצאו מהבית בלי המעיל…

הגב לכתבה