ללכת לעבודה

תחילת שבוע עבודה מטורפת בכל מקום. תשמעו בעצמכם

היום הלכתי לעבודה.
קמתי בבוקר, התלבשתי והתארגנתי, שתיתי קפה, קניתי לחם גבינה, עליתי על קו המטרו מספר 1 ונסעתי לרובע לה-דפאנס – איזור העסקים של פאריס.

רובע לה-דפאנס נמצא בחלק המערבי של העיר, אחרי הפיתול האחרון של הסיין. לא במקרה בחרתי ביום שני לבקר באזור. יש משהו מאוד מדכדך בימי שני בפאריס. נראה שכמו בכל מקום אחר בעולם, היום בו מתחיל השבוע, גורם לאנשים לירידה קלה במצב הרוח, וזה קורה גם כששבוע העבודה מכיל בממוצע 36 שעות בלבד, וגיל הפרישה עומד על 55 (זה כנראה עומד להשתנות, ויוצר מהומה לא קטנה, אבל זה לזמן אחר).

מצאתי את עצמי יוצאת ליום מעונן, בניגוד לתחזיות שניבאו כמה ימי שמש. אפילו הצלילים שבקעו ממנהרות המטרו היו עצובים, ובלוז שקט מילא את חלל התחנה בזמן שהמתנתי לקו 1. קו מטרו מס' 1 בשעות הבוקר הוא קו מעונב: אפשר לראות אנשים רבים בחליפות, והנשים בלבוש מוקפד. בשעות מאוחרות יותר הקו מתמלא בתיירים שנוסעים ללובר, לכיכר הקונקורד, או סתם לטייל בשאנז אליזה.

רצועת יער בולון, המתפרשת בחלק הדרום מזרחי של אזור העסקים, והסיין שנמתח בכניסה לרובע, הזכירו לי קצת את רמת החי"ל שלנו – אני כנראה מתגעגעת.
רובע לה-דפאנס ממוקם בקצהו המערבי של ציר הלובר, כיכר הקונקורד, שדירות השאנז אליזה ושער הניצחון. בכדי להשלים את הציר הזה, על אותו הקו (כמעט) בדיוק, נבנה בניין בצורת קשת, שנקרא ה'קשת הגדולה' –
La Grande arche
מדובר בבניין שצורתו קשת ישרת צלעות, כמו שער הניצחון. בניין זה הוא בניין משרדים גדול ומרשים, שגובהו ורוחבו הם כמאה מטרים, ומראה הביניין הוא כשל קובייה, בעלת חלל במרכזה.

הקשת הגדולה, מרכז העסקים, פריז

בחרתי לרדת כמה תחנות לפני הכיכר בה נמצאת ה'קשת הגדולה', וללכת על שדירות שארל דה גול. לאורך רוב השדירה, במרכזה, ישנם עצים, ספסלים, מזרקות ופסלים. הלכתי אל עבר הרובע, מדי פעם מביטה לאחור אל עבר שער הניצחון, ומתקדמת אל עבר ה'קשת הגדולה'. אחת המזרקות בדרך סקרנה אותי. הדמות המגלגלת כדור גדול מימדים במעלה עלייה ללא סוף, הזכירה לי את סיזיפוס. תהיתי למה הפאריסאים בחרו להציב את סיזיפוס, שעמלו עקר, בדרך אל מקום העבודה שלהם…
(אגב, לא מצאתי שום אזכור לכך שמדובר בסיזיפוס, כך שאולי אני טועה…. יש לכם תמונה לשפוט בעצמכם):

פסל סיזיפוס, פריז

לאחר שחציתי את הסיין, נכנסתי אל איזור העסקים, המכיל ביניינים גבוהים רבים, כשהגבוה בהם מגיע לגובה של כמעט 200 מ'. בשנים הקרובות, מתוכננת תנופת בנייה גדולה באזור, שתכלול בינייני עסקים נוספים, ובנייני מגורים, כך שבעוד כשלוש שנים, הבניין הגבוה ביותר יגיע לגובה של 300 מ'.
המשכתי ללכת באזור, שאכן, בניגוד לפאריס העליזה, נראה איזור רציני ועסוק. אך גם בין כל העיסוקים האלה, נראה שעדיין יש זמן להפסקת צהריים קלה, ולמשחק פטאנק (משחק כדור שמקורו בצרפת) חפוז.

פטנק

הגעתי ל'קשת הגדולה', לאחר שעברתי בין בניינים רבים, מרכז קניות גדול, ובתי קפה גדושים, רק בכדי לגלות שהקשת סגורה למבקרים עד להודעה חדשה. (רק חבל שלא עדכנו את אתר האינטרנט….). בימים כתיקונם, בקשת ישנם מוזיאון מחשבים, תערוכות אומנות מתחלפות ואחת התצפיות היפות ביותר על פאריס.
התיישבתי במעלה המדרגות של הקשת, וצפיתי אל עבר שער הניצחון (המזרקה הניבטת היא מזרקה שיצר יעקב אגם).

מזרקה של אגם בפריז

השמש הנעימה שנחשפה מבין העננים, גרמה לצעירים רבים להביא את ארוחת הצהריים למדרגות, ולבלות שעה חמימה בשמש האביבית.

הפסקת צהריים בקשת הגדולה בפריז

לאחר שהעננים שבו לכסות את השמש, קמתי ושבתי על צעדי לכיוון שדירות דה-גול. ישבתי על יד אחת המזרקות, וקראתי ספר.
את שאר היום ביליתי בטיול ברובע הלאטיני האהוב עליי כל כך. אני עדיין לא מוכנה לחזור לעבודה….

הגב לכתבה