יש ברווזים בלובר

מאיר שלו כתב באחד מעמודי הספר רומן רוסי:
"הפריחה ולא הפרי, ההליכה ולא ההתקדמות"

היה לי נורא קשה לענות לשאלה מה אעשה חודשיים בפאריס. כמי שחייה היו מתוכננים בקפידה בשנים האחרונות, לא תמיד מרצון, הרבה פעמים בשל אילוץ. וכמי שמסלול חייה די ברור בשנים הבאות, רציתי לעשות משהו שאינו מתוכנן בקפידה, רציתי לתת לדברים לקרות, רציתי לתת לעיר להכיר לי את עצמה – וזה מדהים! אין מרגש מלהרים את הראש ופתאום לגלות את קצה האייפל (וכן, לקח לי קצת זמן לשים לב, כי הייתי עסוקה בהתבוננות בחלון ראווה של דולצ'ה & גבאנה).

גשר בפריז

פריז ביום אביב נאה

במהלך עיסוק אינטנסיבי בתחביב החדש שאימצתי לעצמי – מעקב אחרי בנות לבושות יפה היישר אל תוך חנויות הבגדים, והצצה אל עבר הפריטים הנבחנים, בתקווה לשפר את יכולות הסטיילינג שלי – ראיתי מבנה יפיפה, שהצליח למשוך את שימת ליבי הרבה יותר מחנויות הבגדים הנפלאות של רחוב ריבולי.  אז פשוט נכנסתי וראיתי כיכר יפה ומזרקה במרכזה, יונים מדושנות מהדסות להנאתן בשמש האביבית של פאריס וכמה אנשים מסתובבים ומתרשמים מהכיכר. התהלכתי להנאתי בכיכר, והמשכתי לכיוון אחת מארבע הקשתות שהייתה בכל אחד מכיווני הכיכר, ופתאום פירמידה אימתנית עמדה לנגד עיניי, ומסביבה פירמידות דומות, אך קטנות יותר, מזרקות מים בינות הפירמידות ו- המוני המוני אנשים – הגעתי ללובר!!!
הסתובבתי בכל המתחם החיצוני, בין הפירמידות ומזרקות המים והתמלאתי יראת כבוד אל מול כל היופי הזה. נהנתי מרחבת הכניסה, נהנתי מהשמש, נהנתי מהאווירה, ולא הרגשתי כל צורך למהר לשום מקום. הפירמידות המדוברות בנויות מזכוכית, ועיצובן מודרני לגמרי. הן נבנו בסוף שנות ה- 80 במסגרת שיפוץ שנעשה בלובר, מתוך מטרה ליצור כניסה מסודרת יותר למוזיאון, ולהקל על כניסתם של התיירים הרבים (בעצם, הכניסה הראשית למוזיאון היא דרך הפירמידה הגדולה). ויכוח גדול ניטש בשאלה האם עיצוב מודרני שכזה מתאים למוזיאון שמציג את מיטב היצירות הקלאסיות, וכאן אני חייבת להביע את דעתי הענייה – זה גאוני! אי אפשר היה לחבר בין ההווה לעבר בצורה כל כך טובה ויעילה.
תוך כדי סיבוב חסר מטרה ברחבת הכניסה, ראיתי ברווזים!!! כן, ברווזים חמודים משייטים להם להנאתם במזרקות המים המודרניות שעוצבו עבור כניסת הלובר. נדהמתי שאף אחד לא שם לב לקיומם במשך דקות רבות (ברוב סירבולי, לקח לי כמה זמן להוציא את המצלמה מהתיק ולכוון אותה, והברווזים החמודים שינו מספר פעמים מיקום). רק אחרי שצילמתי אותם, החלו מבקרים להתגודד סביבם, ואני – אני חזרתי לכיכר הכניסה, התיישבתי על אחד הספסלים וכרסמתי באגט.

ברווזים בלובר, פריז

יש ברווזים באגם הזה - בלובר

יש לי כמעט חודשיים בפאריס. יכולתי לארגן תוכנית טיול נפלאה לכל יום, בוודאי יכולתי למצות הרבה יותר דברים במהלך הזמן המוגבל שעומד לרשותי (כשמדובר בפאריס – חיים שלמים הם זמן מוגבל), אבל שום דבר לא יכול להשתוות להרגשת החופש הזו. אני מחייכת למראה התיירים שתרים אחר מיקומם במפה, מעיינים בספרי המסלול, ולא שמים לב שהקסם של פאריס הוא בחווייה שהעיר מעניקה.

היום לא ראיתי אף לא אחת משלל היצירות שהלובר מכיל בתוכו, אבל הבחנתי בברווזים, חלקתי באגט עם יונים, פלרטטתי עם טיפות המים הניתזות מהמזרקה בכיכר הכניסה, ובעיקר – נהנתי מהפריחה.

הגב לכתבה