יום פשוט ונפלא

את היום הזה כדאי להכיר לצלילים הללו.

היום בבוקר החלטתי שאני אלך למוזיאון פיקאסו, שנמצא במרחק כמה רחובות מהדירה שלי. הגעתי למוזיאון בכדי לגלות שהוא סגור עד 2012!!!  אבל היום לא התרגשתי מזה. (וזה גם יהיה תירוץ נהדר לחזור לפאריס)

עדיין היה לי חשק לללכת למוזיאון אומנות קטן, ולכן בחרתי ללכת למוזיאון של הצייר אז'ן דלקרואה (Eugène Delacroix). מתוך רחמים על הרגליים שלי, שכבר הלכו שעות רבות ברחבי פאריס, החלטתי לקחת את המטרו לכיוון המוזיאון שנמצא ברובע הלאטיני.
אל אז'ן דלקרואה התוודעתי רק כשהתחלתי לקרוא על פאריס לקראת הנסיעה. דלקרואה הוא נחשב לצייר הצרפתי החשוב בתקופה הרומנטית של המאה ה- 19. רוב ציוריו נמצאים בלובר, והמוזיאון הקטן שאליו הלכתי הוא בעצם הבית שבו התגורר, בזמן שצייר על קירות כנסיית סן-סולפיס (St. Sulpice) הסמוכה. המוזיאון בנוי משלושה חדרים – חדר מגורים, חדר שינה וסיפריה, כשיוצאים מהדירה, ישנן מדרגות שמובילות ל- Atelier (אטלייה – המילה הצרפתית לסטודיו), ולגינה קטנה ומקסימה.

מוזיאון דלקרואה

מוזיאון דלקרואה - קטן וביתי

המוזיאון קטן, רוב הרהיטים שוחזרו והתמונות התלויות הן בעיקר ליטוגרפיות (שיטה להדפס יצירות אומנות בכמות מוגבלת) והעתקים צבעוניים של ציורים. דלקרואה נסע בשנת 1832 לביקור במארוקו ובאלג'יר, והיה מאוד מעניין לראות את המזכרות שהביא – כדים מעוטרים, חרבות, חץ וקשת, נאד ותיקי עור. יפה גם לראות את ההשפעה של הביקור על הציורים של דלקרואה, אבל מכך אוכל להתרשם בעיקר כשאבקר בלובר.

רק במוזיאון גיליתי שדלקרואה צייר על קירות כנסיית סן-סולפיס, אז החלטתי ללכת לשם. ליד הכנסייה נמצאת כיכר שנחשבת אחת היפות בפאריס, וביום הבהיר הזה, היא אכן הייתה מאוד יפה.

מזרקת סן סולפיס

אחת המזרקות היפות בפריז

בכיכר כזו ראוי לאכול משהו טעים. התחלתי להסתובב ברחובות מסביב לכיכר במטרה למצוא פטיסיירי, הלכתי לפי הריח, ופתאום מצאתי את עצמי בראשיתו של רחוב יפיפה, שנראה שכמעט ולא השתנה מאז שנבנה, חיפשתי את שם הרחוב, כדי שאוכל לחזור אליו.  Princesse – נסיכה – איזה שם יפה לרחוב יפה:

רחוב הנסיכה בפריז

איזה רחוב יפה?!

כחמש דקות אחר כך, חמושה ברכישה מעוררת תיאבון, חזרתי לכיכר היפה, ופרסתי את ארוחת הצהריים שלי.

פחזנייה

פחזנייה מתוקה

נראה לי שזה לא כל כך ברור מהתמונה – אז  מדובר בפחזנייה בעלת שתי קומות עגולות (נראית קצת כמו כיפת הפנתיאון מאתמול), ומלאה בנוזל בטעם קפה עם נגיעות מרציפניות. אף על פי שישבתי על יד כנסייה, הרגשתי מעט קרובה יותר לאלוהים….

לאחר שסיימתי את חגיגת הטעמים שלי, נכנסתי לכנסייה. זו כנסייה מאוד גדולה ומרשימה, עם עוגב אדיר מימדים, פסלים וציורי קיר רבים. בכניסה מימין אפשר לראות את שני ציורי הקיר של דלקרואה (צרפתי את הציור 'יעקב נלחם עם המלאך'), ובכיפה שמעליהם ציור נוסף. הציורים צוירו על ידי דלקרואה, לאחר שהכנסיה שופצה, בשל הנזקים שנגרמו לה בזמן המהפכה. למעשה, גם היום הכנסיה בשיפוץ, ואפשר היה לראות את הפועלים במלאכת השחזור של חלקים ממנה.

יעקב והמלאך

יעקב והמלאך של דלקרואה

הכנסיה קיבלה נופך אמיתי יותר, כשהבחנתי בצעיר מהורהר באחת מפינות התפילה הגדושה בנרות, סביב פסלו של ישו הצלוב.

נראה שיש דברים שהופכים לשגרה. הלכתי לגני לוכסמבורג הסמוכים, נהנתי מהשמש הנעימה, קראתי קצת, והסתכלתי סביב. אף על כך שהחלטתי להקל היום על הרגליים שלי, לא יכולתי לוותר על חזרה לדירה בדרך החביבה עליי דרך שדירות סן מישל. השמש נטתה לשקוע, מזלגות וסכינים כבר קרקשו על הצלחות בהן הוגשה ארוחת הערב ופכפוך המים במזרקה של כיכר סן-מישל כיוונו אל עבר שני הגשרים שיעבירו אותי אל הגדה הימנית של הסיין, ואל עבר הדירה שלי.

הגב לכתבה