טיול בתוך ציור

השיר שמלווה את היום דווקא מישראל, אך כרגיל, תמונה שווה אלף מילים

תעצמו את העיניים לרגע, ודמיינו את גן החלומות שלכם…..
קלוד מונה דמיין זמן רב, ולבסוף הוא יצר את הגן החלומי שלו בז'יברני (Giverny).
קלוד מונה הוא בעצם הצייר שעל שם ציור שצייר נקרא הזרם אימפרסיוניזם, והוא נמנה בין הציירים החשובים בזרם, שכולל בתוכו ציירים כמו רנואר, סיסלי ופיסארו. בעצם האימפרסיוניזם נוצר בתקופה בה התחוללה התקדמות טכנולוגית גדולה, ובכלל זה גם המצאת המצלמה, כך שלא היה יותר צורך בציור של דיוקנאות מדוייקים… המעניין הוא, שבשל זמן חשיפה ארוך שנדרש למצלמות כדי לצלם היטב, דמויות ועצמים שנעו, יצאו מטושטשים . הטשטוש הזה היווה השראה לציירים האימפרסיוניסטיים, שהחלו אף להוציא את מושאי הציור שלהם אל מחוץ לגבולות הסטודיו, אל הטבע.
הטבע הזה היווה השראה אינסופית למונה, שרק בגיל 52 יכול היה להגשים את חלומו במלואו ולבנות לעצמו את הגן שבו יבלה עד סוף ימיו, ויצייר. בכל בית שהיה למונה, הוא טיפח גינה קטנה, אך בז'יברני הוא יצר גן בהשראת הגנים היפנים (בכלל אומנות יפנית היוותה השראה לאומנים רבים באותה התקופה). מונה שתל עצי במבוק, שושני מים (נימפיאות), ואף בנה גשרים מעל פלג מים קטן, שדאג להסיט מאפיקו, על מנת שיתאים למתאר הגן שדימיין.
הכפר ז'יברני קסום עוד מהכניסה אליו. גם ביום אפור, הירוק בוהק מכל עבר, פרחים צבעוניים ניבטים מגינות הבתים והשקט מלטף. הליכה קצרה לאורך נחל קטן, הליכה בין בתים קטנים ומקסימים, צייר רחוב אקראי (או שלא…), וימינה לבית של מונה.

ג'יברני, ליד הבית של מונה

צייר מקרי בדרך לבית של מונה?

כל הגינות הקטנות שקישטו את הדרך לבית של מונה הן רק הקדמה חיוורת לגן עצמו – עושר אינסופי של צבעים, צורות וריחות.

הגינות של מונה בג'יברני

הגן יפה בהרבה ממה שרואים בתמונה

מספר מדרגות מובילות אל פלג המים על גשריו, שושני המים (שלא כ"כ צומחות בעונה הזו של השנה), פרחים מסוגים רבים (כולל פרחי דיגיטליס….) וקרקור צפרדעים שסרבו להיחשף בפני הקהל.

שושני מים בבית של מונה

איפה הצפרדע הזו???

סיור בגנים המדהימים, יצר ערבול מרגש בבטן – או שזה היה רעב…. בכל אופן, קינחנו בקרפ איכותי (אך יקר….).

אחרי הדבר האמיתי, רציתי לראות את היצירות עצמן, וביום שאחר כך הלכתי למוזיאון 'מרמוטן-מונה' (Musée Marmottan Monet). המוזיאון אינו גדול וממוקם ברובע ה- 16, המרוחק ממרכז העיר, כך שתיירים רבים אינם זוכים להגיע אליו. (מכיוון שזה מוזיאון פרטי, ולא לאומי. הכניסה אליו בימי ראשון הראשונים בכל חודש בתשלום…. אופס….). מדובר במוזיאון מקסים, שהמבנה שלו שימש כבית ציד עבור דוכס, ונרכש על ידי ז'ול מרמוטן, שהוריש אותו לבנו, שהיה אספן אומנות. קומת הכניסה של המוזיאון בנוייה מחדרים מעוצבים, הכוללים ריהוט וכלים מן המאה ה-18, ועל הקירות תלויות יצירות רבות. בין יצירות האומנות, היו יצירות רבות של ציירות מן התקופה האימפרסיוניסטית, שזכו לפחות הכרה, אך חלק מהציורים רבי רושם. הקומה השלישית דומה לקומת הכניסה. גולת הכותרת היא הקומה התחתונה המוקדשת לציוריו של מונה, ובעצם מדובר באוסף הציורים הגדול ביותר שלו, המרוכז תחת קורת גג אחת. אפשר להבין את מהותו של האימפרסיוניזם בצורה הטובה ביותר, כשנעים בין שלושת הציורים המתארים את הגשר בגן בז'יברני. בכל יום הרושם של מונה היה שונה, החל מציור מדוייק, וכלה בבליל צבעים, שיכול להיווצר רק מבהייה מהופנטת וארוכת שעות בפרחי הגן.
ישבתי דקות ארוכות מול הציור שבישר את בואו של האימפרסיוניזם לעולם – Imperssion, soleil levant – 'התרשמות, זריחה' וחשבתי על התחלות חדשות.
מספר מדרגות בקצה החדר, הובילו אל חדר אינטימי וחשוך יותר. היפה בתחילת התקופה האימפרסיוניסטית, היה שיתוף הפעולה וההערצה ההדדית בין האומנים השונים. ובחדר הקטן הזה, ניתן לראות רישומי פורטרטים של מונה, שנעשו בידי דגה ומאנה. בנוסף, ישנם ציורים ורישומים רבים (גם בשאר המוזיאון) של ילדיהם של האומנים השונים, מה שמוסיף מימד מאוד משפחתי למוזיאון המקסים הזה.

מכיוון שמדובר במוזיאון לא גדול, סיימתי את הביקור, והחלטתי להמשיך לטייל בסביבה. ביתו של הסופר אונורה דה-באלזאק (Honoré de Balzac) נמצא בקרבת מקום, והדרך אליו עוברת בכיכר שנקראת על שם המלחין שופן. חשבתי שיהיה נחמד לחלוק כבוד למלחין אהוב, ולעבור בכיכר הקרוייה על שמו. בסופו של דבר מצאתי את עצמי עומדת בכיכר קטנה, חסרת ייחוד, חולקת גגון של חנות עם הומלס, שנמלט, בדיוק כמוני, מהגשם (תמונה לא מצורפת). הפוגה קלה מהגשם, איפשרה לי להגיע לביתו של באלזאק, שבעיקר זכור מימי התיכון כסופר שכתב את 'אבא גוריו'. אני חייבת להודות, שאני מאוד אהבתי את הספר, אבל גם אם לא הייתי אוהבת, הייתי מפחדת להודות בכך בפניו חמורות הסבר של באלזאק. מסתבר שבאלזאק ניהל אורח חיים קפדני שכלל התעוררות בחצות (כן, כן השעה הזו שהולכים לישון בה), עבודה רצופה עד שמונה בבוקר, ארוחת צהריים שנמשכה רבע שעה, המשך עבודה עד חמש, ארוחת ערב ולישון. אבל מאחורי אורח החיים הקפדני הזה, היה אדם שחיכה 18 שנים להינשא לאהובתו, ונפטר 5 חודשים אחר כך.

בלזאק

פסל של באלזאק בגינת ביתו

סיימתי את היום בטיול לאורך גדות הסיין, כשהאייפל ניבט מהגדה הנגדית, מהרהרת על אהבה והתחלות חדשות.

מגדל אייפל

המגדל הרבה יותר יפה במציאות

הגב לכתבה