התחדשות

את היום ילווה השיר הזה, אך המילים שרציתי הן בכלל אילו.

לא כתבתי כבר כמה ימים. הרגשתי שאני חוזרת על עצמי, שאין לי מה לחדש, ולא רציתי שהמילים שלי ייראו כאילו נלקחו ממדריך טיולים.
החלטתי להפסיק לכתוב, לפחות לבינתיים.
לא שאני חושבת ששגרה היא דבר רע. אם יודעים ליצור שגרה טובה, היא אף מבורכת (ושגרה בפאריס ודאי אינה דבר רע).
ולא שלא קרו דברים מעניינים בימים האלה – שיעור צרפתית ספונטני מאחד ממוכרי הספרים שעל גדת הסיין (כולל שיעורי בית), היכרות עם אנשים חדשים, שיחה מרגשת עם חבר ותיק, מוזיאון ופארק חדשים (ותיקון הדליפה מהגג….).
אבל היה בי צורך לחדש.

הבוקר היה גשום, והחלטתי לשנות את התוכנית המקורית שלי וללכת למוזיאון
Musee des Arts Decoratifs
המוזיאון ממוקם באחד מאגפיו של ה'לובר'.

לובר

הלובר כפי שנשקף מאחד מחלונות המוזיאון

זהו מוזיאון המציג את תולדות העיצוב בצרפת החל מימי הביניים, ועד ימינו.

מוזיאון עיצוב פריז

פנים המוזיאון

עיצוב אינה מילה מדוייקת כל כך, ולא מצאתי מילה מתאימה יותר למושג 'דקורציה' (מיכל – הסתבכתי, קצת עזרה…). בעצם המוזיאון מציג את התפתחות העיצוב של רהיטים, כלים, עיטורים, מנורות, עיצוב פנים, וכל דבר שנועד לקישוט. המוזיאון מציג גם תערוכות מתחלפות של תלבושות, תערוכה קבועה של תכשיטים ואגף צעצועים.
המוזיאון די גדול, ומכיל אוספים גדולים של רהיטים, חדרים מעוצבים לפי תקופות שונות, אוספי פורצלן אדירים (לא ידעתי שאני כל כך אוהבת פורצלן), שטיחים, נברשות ועוד.

אבולוציה של כסאות פריז
התערוכה המתחלפת של התלבושות, הוקדשה לעיצוב בגדים משנות ה- 70 וה- 80 של המאה הקודמת, כך שניתן היה לראות עיצובים של בתי האופנה הגדולים – שאנל, איב סן-לורן, איסי מיאקי, גוטייה ורבים וטובים נוספים, כשעל מסכים הוקרנו תצוגות אופנה מהשנים האלה. אוסף התכשיטים נמצא בקומת תערוכת התלבושות, אך מוצנע בחדרים חשוכים, שרק מעצימים את נצנוץ האבנים המעטרות אותם.

עיקר המוזיאון מוקדש להתפתחות העיצוב, ואת הסיור התחלתי לפי סדר כרונולוגי, החל בימי הביניים. אכן, זו הייתה תקופה חשוכה, גם בעיצוב שלה, וגם רעיונית, שכן רוב העיצוב סבב סביב נושאים דתיים. עם המעבר בין החדרים, ועם התקדמות השנים, המוצגים עוררו יותר עיניין והתרגשות. החלו לבלוט מגמות רעיוניות ויצירתיות בעיצוב – החל תהליך של התחדשות.
התחדשות היא בדרך כלל תהליך המשכי, התקדמות מנקודה מסויימת, שמתבטאת באמצעות פיתוח של רעיון חדש והגשמתו. לעתים, התהליך כלל חזרה לתקופות קדומות יותר, ובאמצעות טכנולוגיות ואינטרפטציות חדשות, נוצרו דברים חדשים. הצורך בחידוש לא היה תמיד תלוי רק בצורך פנימי של יוצר או בצורך מעשי, אלא גם בתקופה. תקופות הפריחה הגדולות ביותר של העיצוב (וכמו כן, גם של האומנות והטכנולוגיה), התאפשרו בעיקר בתקופות שבין מלחמות.
ניסיתי לחשוב מדוע קיים בנו הצורך בחידוש?
חשבתי על הריגוש שבדברים חדשים. על תחושת המיסתורין שנוצרת כשאנחנו עומדים בפני מה שאינו מוכר- אותה תחושה שהביאה לכך שהעיצוב האירופי הושפע מהמסתורין של ארצות המזרח הרחוק. חשבתי על הרצון להתעלות על הקיים, וחייכתי חיוך אירוני למראה סגנון הרוקוקו – עוד דבר שהמהפיכה הצרפתית העלימה (וטוב שכך).
חשבתי על יצירה, על שינוי, על אתגר….

תחושה של התחדשות מורגשת בעיקר עם התחלתן של תקופות חדשות בחיים, בדיוק כמו התחושה שמתעוררת עם תחילתה של שנה חדשה. לעתים, ההרגשה הזו מטעה. התחדשות היא אינה בריאה, ועדיין נותרים שיירים מן התקופה שקדמה להתחדשות, וההתרגשות מן ההתחלה החדשה שוככת עם הזמן. התחדשות לאו דווקא יוצרת דברים חדשים או מציאות חדשה, לעתים התחדשות מאפשרת דרך הסתכלות חדשה, לעתים התחדשות היא רק תקווה.

אתמול נשארתי בדירה שלי – גם כי ירד גשם וגם בכדי לנוח קצת. דיברתי עם חבר טוב שלי, וסיפרתי לו שיש לי מין תחושה מוזרה, אך טובה. הוא ביקש ממני לתאר את התחושה במילה אחת. היום הייתי רוצה להחליף את המילה שבחרתי (אם זה אפשרי, רני…). אני מרגישה התחדשות.

הגב לכתבה