הפלישה (שלי) לנורמנדי חלק ג: ואף על פי כן נוע תנוע

השיר של היום, נבחר בעיקר בגלל השם שלו (בכל אופן, זה שיר טוב)

"ואף על פי כן – נוע תנוע" – אלו היו מילותיו של גלילאו גליליי כשהובל למשפט בפני האינקוויזיה. גליליי טען כי הגופים השמימיים נמצאים בתנועה, וכך כפר באמונותיה של הכנסייה הקתולית.

לו יכול היה גליליי להוביל את המתנגדים לתיאוריה שלו למונט-סן-מישל, ולהסביר להם על תופעת הגאות והשפל, אולי היה ניצל ממאסר עד יום מותו. ההסבר לתופעה כבר ברור היום, אך הוא מורכב ומסובך. באופן כללי, מדובר בהשפעת כוחות המשיכה של הירח על כדור הארץ (ומכיוון שאני ממש חלשה בפיזיקה, נפסיק כאן). הגאות במונט-סן-מישל הינה הגדולה ביותר באירופה, ויכולה להגיע ל- 15 מטרים. היום, שיא הגאות הגיע ל- 12.8 מטרים, והיה צפוי להיות בשעה 9:16 בדיוק.

מונט-סן-מישל הוא סלע גרניט עצום, שעמד בכוחות השחיקה של האוקיינוס, ופעמיים ביום, בשעות השפל, הוא הופך לחלק מן היבשה. במאה השמינית נבנה באי מבנה לכבודו של המלאך מיכאל, וכך קיבל האי את שמו. מונט-סן-מישל קיבל משנה חשיבות עבור צרפת, מכיוון ששימש מקום אסטרטגי ב'מלחמת מאה השנים', וכל מאמצי האנגלים לכבוש אותו, כשלו.

מומלץ להגיע לאי כשעתיים טרם שיא הגאות. הייתי היחידה באוטובוס שהוביל מהעיירה בה לנתי, לכיוון מונט-סן-מישל. בימים לפני שהגעתי לכיוון, ניסיתי לברר בכל דרך מה המיקום הטוב ביותר ממנו ניתן לראות את תופעת הגאות בצורה הטובה ביותר, ובעקשנות רבה (כמעט כמו של גליליי), שאלתי את כל מי שעבר בדרכי. לצערי, הגעתי אל האי ללא תשובה (אף אחד לא מדבר כאן אנגלית….), ולכן התחלתי לנוע ולנוע – התחלתי לטפס במעלה הסמטאות הצרות אל עבר המנזר העצום שמתנוסס בראש ההר. לאט לאט נגלה לנגד עיני נוף מדהים יותר ויותר של פיתולי חול, מעורבב במים, שלאט לאט התכסה במי האוקיינוס. כך. מסתבר שאין נקודה טובה ביותר לתצפית, ולכן – נעתי בין כל המקומות בהם אפשר לראות את תופעת הטבע המדהימה הזו (התמונות הראשונה והשנייה צולמו כמעט מאותה נקודה, בהפרש של 20 דק'):

מון סן מישל

לפני...

מון סן מישל כשהגאות מתחילה

אחרי 20 דק'...

שעת הבוקר המוקדמת, הרתיעה אנשים רבים מלהגיע. השילוב של השקט של הבוקר, ציוץ הציפורים ומראה המים הגואים, יחד עם קרני השמש שנצצו פעם על החול, ופעם על פני המים, היה קסום במיוחד. בשעה 9:16 בדיוק, הדרך היחידה להגיע אל האי הייתה דרך כביש הגישה המלאכותי – כל היבשת כוסתה במים.

לאחר ארוחת בוקר קלה, שכללה קרפ בנוסח מקומי (עם קרם טופי) וקפה, עליתי לבקר במנזר שמזדקר בראש האי. תכנון הבנייה של המנזר הוא מאוד מעניין. הבנייה החלה במאה ה-13, ונחלקת לשלוש קומות. בקומה הראשונה היא היקף של מעברים מסביב לקצה ההר, על גביו נבנה הקומה השנייה, שהולכת והופכת לצרה יותר, כך שהקומה הראשונה מהווה לה את הבסיס. הקומה השלישית מכילה את ה'תכשיט' של המנזר, וזו הכנסייה שגובהה 80 מ'.

כנסית מון מישל

המבצר מכיוון המים

הביקור במנזר היה יפה, והנוף שנשקף ממעלה הכנסייה היה מדהים. סיימתי את הביקור במנזר וגיליתי שככל שמפלס המים הלך וירד, כך מפלס התיירים הלך וגאה. התחלתי להסתובב על חומות האי, מדיי פעם מצלמת, מדי פעם מתפעלת מהנוף ומדי פעם מסדירה את הנשימה לאחר עלייה במעלה מדרגות רבות. לבסוף, בחרתי את השולחן עם הנוף היפה ביותר, בכדי לסעוד בו את ארוחת הצהריים שלי.

רחוב במון סן מישל

מראה של הרחוב הראשי של האי

המולת התיירים הפתיעה אותי, והיוותה ניגוד גמור לשקט ששרר בסמטאות בשעות הבוקר. ירדתי לכניסה לאי (נכנסים לאי דרך שער כניסה של חומת העיירה). בהתחלה ישבתי על הסלעים הסמוכים לאי, והסתכלתי אל עבר הנוף, ואל עבר אחד האיים.

אי בנורמנדי

לאחר מכן, התחלתי ללכת על רצועת החוף, שהמים נסוגו ממנה. חשבתי שהמים עוד יכסו את הצעדים שהותרתי בחול, כשתחל הגאות שתגיע לשיאה בשעה 21:28 בדיוק. לו רק יכולנו לצפות, בדיוק שכזה, את נקודות הגאות והשפל בחיים.

גשם רב הפתיע אותי בזמן שהתהלכתי על החוף, החשתי את צעדיי לכיוון הכניסה לאי. לא הייתי רוצה להישאר על החוף, כשהמים יתחילו לגאות (ותודה לריקי על האזהרה בהודעת הטקסט מהבוקר). הגשם לא פסק, והחלטתי לחזור לעיירה בה נמצא המלון שלי. מדובר בעיירה קטנה ונחמדה, שנקראת פו(נ)טורסו(ן).

פונטורסון

הייתי צריכה לנוח לפני המשחק של איטליה בערב. לאחר חוויית הצפייה במשחק הכדורגל של נבחרת אלג'יר מול נבחרת סלובקיה, בלוויית אוהדים אלג'יראים עטויי דגל מולדתם, כבר לא פחדתי להודות שאני אוהדת איטליה. הלכתי למסעדה קטנה בעיירה. הבעלים, זוג אוהד כדורגל בשנות החמישים לחייו, קצת שמח לאידי על הפיגור של איטליה במשחק, אך שמח בשמחתי כשהתוצאה הושוותה. בסיום המשחק והארוחה, פניתי לשלם, האישה שאלה אותי את מי אני מעדיפה – צרפת או איטליה? במבוכה אמרתי – איטליה, והתנצלתי. היא צחקה.

הגב לכתבה