הפלישה לנורמנדי – חלק שני – חופש בתוך חופש

ציפורי גן עדן באטרטה ילוו אותנו היום…

ביומיים האחרונים הרגשתי שיצאתי לחופש. נכון, שאני בחופש כבר כמעט חודשיים, אבל ביומיים האחרונים ישנתי במלונות, הסתובבתי בעיירות נופש, אכלתי במסעדות, טעמתי את המשקה האיזורי – תיירת לכל דבר.

אונפלר


הדרך לאונפלר התחילה בנסיעה על גשר מיתרים אדיר מימדים, המחבר בין 'לה הבר' לאונפלר. בין שתי הערים מפריד נהר הסיין, שמגיע מכיוון פאריס ונשפך לתעלת לאמנש בין  צרפת לאנגליה. בכדי ליצור מעבר ישיר בין הערים, נבנה 'גשר נורמנדי', שאורכו מעל שני קילומטרים ורוחבו כמעט קילומטר.
העיר אונפלר היא עיירת דיג וקיט מקסימה, וכבר מהכניסה לעיר ניתן להרגיש את האווירה השלווה, ועם ההגעה לנמל אפשר להרגיש את אווירת החופש. כשהגעתי בבוקר, עדיין הכל היה אפור ומנומנם, ולכן החלטתי ללכת לאורך הטיילת המקסימה, שהסתיימה ברצועת חוף טבעית ויפה.

הטיילת של אונפלור, צרפת

את הדרך חזרה, עשיתי כהרגלי, בדרך אחרת, והלכתי דרך הפארק הגדול שנמתח לאורך הטיילת. קל היה להבין איך מונה, שצייר גם באונפלר, קיבל את ההשראה לגנים שלו בז'יברני.

כשחזרתי מההליכה, רוב החנויות בעיירה היו פתוחות, והעיר התמלאה אנשים. התהלכתי בין סמטאות העיר המקסימות בין חנויות קטנות, מעדניות, חנויות יין, בוטיקים וגלריות מרובות. שעת הצהריים כבר הגיעה, והסתובבתי בין המסעדות השונות באגן העגינה של הסירות.

המרינה של אונפלור, נורמנדי, צרפת

אונפלר (ובכלל האזור) הוא גן עדן לאוהבי דגים ופירות ים. נדמה כי המולים והשרימפסים קפצו היישר מהתעלה אל תוך צלחות האוכל במסעדות, וקשה מאוד לבחור היכן לאכול. בחרתי במנה שהכילה נתח סלמון מטוגן ברוטב מיונז-שום, שלווה בקיש ירקות קטן, וירקות מאודים, וצירפתי אליה כוס יין איכותית. אפילו השמש הציצה מבין העננים אל עבר הארוחה הנהדרת שלי, ונשארה להאיר את שאר היום. לאחר הארוחה הדשנה, עליתי במעלה העיירה, ולו רק בכדי לגלות עיירה נהדרת למגורים, בעלת נוף יפיפה ואנשים פשוטים ומקסימים.

אטרטה

אל אטרטה הגעתי באוטובוס, שעבר בתוך כפרים קטנים עם בתי אבן ישנים ודרכים צרות עד כדי קשיי מעבר של האוטובוס. בין הכפרים השתרעו מרחבים ירוקים, שבשעת הבוקר בה נסעתי, עדיין לא יבשו אגלי הטל מעל עליהם. הים החל להתגלות לאט לאט, וערבל את הירוק של השדות בכחול בוהק ומבטיח.
אטרטה ידועה בצוקים המרהיבים שלה, שהיוו מקור השראה לציירים (כן, האימפרסיוניסטים…) וסופרים כמו מופסאן ופלובר. מרצועת החוף ניתן לבחור באחד משני כיוונים, ובכל פעם לעלות אל עבר צוק אחר. בחרתי לעלות קודם על הצוק הגדול מבין השניים.

אטרטה, נורמנדי, צרפת

לאורך הדרך, היו מספר לא מבוטל של תיירים. מאוד קיוויתי למצוא פינה שקטה בקצה צוק, אבל זכיתי רק למספר שניות בהן הרוח הניפה את שיערי לאחור, כאילו הייתי על קצה סיפון הטיטאניק. המשכתי לטפס במעלה הצוקים אל עבר צוק שאינו נראה מקו החוף, סטיתי מהשביל ופניתי לשבת על קצה הדרך, והתגלה לנגד עיניי נוף מרהיב ויפה בפשטותו. לידי התיישב מוטי (שם הכינוי שנתתי לשחפים הנפוצים באיזור, ושמם בצרפתית מזכיר את השם מוטי)

שחף

מוטי מדגמן

לאחר שצילמתי סדרת צילומי טבע ונוף נתתי לרוח לפרוע את השיער, ולתחושת החופש לפשוט בכל הגוף.

אטרטה, נורמנדי

לפני העלייה לצוק השני, קניתי שתייה קרה, והתהלכתי על חוף הים, המורכב מאבנים. נזכרתי בימי הילדות שלי על הכנרת, ובאבא שלי שדחק באחי ובי ללכת על גבי האבנים אל עבר המים. חלצתי את הנעליים והלכתי לכיוון הים. המים הקפואים והמכנסיים שנרטבו גרמו לי לוותר על המשך ההליכה, והתיישבתי להנות מהנוף הכחול, ומתנועת סירת המפרש הלבנה והיחידה שנראתה באופק.

על גבי הצוק השני הנראה מקו החוף, יש כנסייה קטנה ואנדרטה לזכרם של של טייסי מטוס ה'ציפור הלבנה', שערכו בשנת 1927 את הניסיון הראשון לטוס מפאריס לניו יורק, ומטוסם נעלם מעל האוקיינוס האטלנטי. מהשביל שמתפתל על גבי הצוק, ניתן לרדת במדרגות אל תחתית הצוק. הירידה היוותה נקודת מבט נוספת על הצוקים המדהימים. את הדרך חזרה למעלה עשיתי בריצה. לא רק כי חששתי להפסיד את האוטובוס חזרה ל'לה הבר', אלא בגלל האנרגיה שמלאה את כולי. באמצע הדרך, קצרת נשימה, הסתכלתי על השעון, וראיתי שיש לי עוד זמן, והמשכתי בהליכה מתונה.

חזרה ללה הבר

חזרתי מוקדם ל'לה הבר', וגיליתי שהתערוכה שחשבתי שתיפתח היום, תפתח רק בשבוע הבא. משום מה, לא התאכזבתי. אתמול והיום גיליתי שהעיר יפה ונעימה משחשבתי, ושהאנשים כאן מאוד נחמדים (במלון טיפלו ממש יפה בגמד הקטן שלי), ועל כך אני חייבת לעיר ולתושביה את התנצלותי הכנה.

לה הבר, נורמנדי

טיילתי לאורך הנמל, התיישבתי לנוח על הסלעים. המשכתי לקטע החוף שלא עברתי בו בפעם הקודמת, וגיליתי את מקום המצאותן של כל המסעדות. התיישבתי לשתות את הקלבדוס, שנחשב למשקה המאפיין של נורמנדי. חבל שריקי לא סיפרה לי שמדובר בסוג של ברנדי, המזוקק מתפוחים. ברגע כשלגמתי את הלגימה הראשונה, הבנתי למה הברמן המבוגר הרים את גבותיו בפליאה כביקשתי בטבעיות לשתות את המשקה. הקלבדוס שצרב במורד הגרון, וכסא הנוח מול הים היו מקום נהדר לקרוא את הסיפור 'נקמה' של באלזק.

לסיום היום, התהלכתי יחפה לאורך רצועת החוף של 'לה הבר', נהנת מהמים הקרירים שציננו את הרגליים העייפות.

הגב לכתבה