המייל הראשון

אינספור דמעות
4 ימי עיכוב
3 ביטולים של כרטיסים
2 הגעות מיותרות לשדה התעופה
ואלוהים אחד גדול (או בגרסא לאתאיסטים – ענן אפר אחד גדול)

כן, סוף סוף הגעתי לפאריס. (תודה לאל ולארקיע)

נכון שתמיד הטיול הזה תואר כטיול תענוגות, אבל באיזשהו מקום הוא גם נועד להירגע ולקבלת החלטות מאוד גדולות שעומדות בפניי.
לפעמים נדמה שצריך לנסוע עד לקצה העולם כדי לגבש תובנות, אבל בארבעת הימים האחרונים הבנתי שאפשר לקבל לא מעט תובנות מהימצאות בסביבה הביתית שלי. ואם הימצאות ברדיוס הביתי היתה מספיק טובה לקאנט כדי לגבש חלק מהתיאוריות הפילוסופיות החשובות ביותר בפילוסופיה המערבית – מי אני שאתלונן…..

מיכל בפריז

מיכל פלומבו, כותבת לכם, מפאריס

אז באמת, שאלות והרהורים וקצת שיחות עם חברים התעוררו בימים לפני תאריך הנסיעה המקורי (על גלידה של 'אייסברג', זה מחליק בגרון יותר בקלות). אבל בעיקר הזמן שהיה לי עם עצמי בארבעת הימים האחרונים, הוא המקור לכמה תובנות (חלקן חדשות, חלקן מתחדשות):
לפני הטיסה קיבלתי מחברתי היקרה, מיכל, את הספר 'לאכול להתפלל לאהוב'. כידוע לרובכם, הסנוביזם הספרותי שלי לעולם לא היה מתיר לי לרכוש את הספר עבור עצמי, כך שאכן טוב שמיכל קנתה לי את הספר. כן, זה ספר בנות על איזשהו משבר גיל 30 גדול מאוד שעבר על המחברת, ואיך היא התאוששה ממנו. אין ספק שבעיקר התחברתי לקטע של אוכל באיטליה (והרבה פחות לניסיונות ויפאסנה בהודו), אבל אין ספק שבאיזשהו מקום כולנו עוברים דברים דומים, והיה לי הרבה עם מה להזדהות, קצת חומר למחשבה, ובעיקר מקור לעידוד. נכון שאומרים שצרת רבים נחמת טיפשים, אבל לפעמים זה לא רע להיות קצת טיפש, וכולנו זקוקים לנחמה….

אני לא אלאה אתכם בכל הרהורי הלב (וכן, אני כבר כותבת הרבה יותר ממה שאי פעם הייתי נוהגת, אבל חלק ממטרות הטיול הוא לעשות דברים חדשים). אני רק אספר על קטע קטן:
באיזשהו שלב של שיא המשבר של הסופרת, בעצת אחת מחברותיה, היא מחליטה לכתוב עצומה לאלוהים, ובה היא מבקשת, שהגירושים מבעלה יסתיימו בצורה טובה, שכן שניהם אומללים ומאמללים זה את זו, וכשיש שני אנשים אומללים בעולם, העולם כולו אומלל יותר. בדימיונה, היא וחברתה מחתימות את כל חבריה, ואת כל מפורסמי העולם. ברגעי הייאוש התהומי שהיה בימים האחרונים החלטתי לכתוב עצומה משל עצמי וביקשתי שכל דבר בחיי יילך ברמת הקושי הסבירה (ואם זה מסתדר – אז שיילך בקלות…). מובן שאני מייד חתמתי על העצומה, וביקשתי ממיכל (חברה שלי, לא להתבלבל, אני לא מדברת בגוף שלישי) לחתום עליה גם.

תפילה לפני פריז

תפילה לפני פאריס

וזהו – זה עבד!!!
כשהכל נראה אבוד, הר הגעש מתפרץ שוב, אין לי כרטיס טיסה לזמן הקרוב עד שהאפר המתחדש ירחף מעל פאריס, ואני כבר מכירה בעל פה את לוח ההמראות בנתב"ג, פתאום מצאתי כרטיס טיסה חדש, במחיר סביר ביותר, ותוך שעה וחצי מצאתי את עצמי יושבת בדיוטי פרי ושותה את הקפה האהוב עליי של ארקפה.

אז מי שרוצה מוזמן לחתום על העצומה שלי (אני בוודאי אחתום על העצומה הקטנה של כל אחד מכם למען עצמכם).

נכון, אין פאריס בפוסט הזה,
אבל יש חוויות…..

הגב לכתבה