האחד במאי

השיר היומי- 'שירת העבדים העבריים' מהאופרה נבוקו, כמובן.

היום היה האחד במאי – חג הפועלים. אני חייבת להודות ולומר, שעד היום חשבתי שיום הפועלים הוא איזו המצאה קומוניסטית, אבל מסתבר שטעיתי. האחד במאי הפך להיות יום הפועלים לאחר שבשנת 1872 פועלים קנדים שבתו בכדי שיום העבודה שלהם יקוצר ל- 9 שעות, רבים מהם נעצרו. חבריהם אירגנו הפגנה למען שחרורם באחד במאי, ההפגנה הפכה למהומה, ומפגינים רבים נהרגו. בשנים לאחר מכן בתאריך זה, התארגנו הפגנות עובדים, עד שבשנת 1889 הוחלט בפאריס, להפוך את היום הזה ליום הפועלים באופן רישמי.

תמיד קסם לי הרעיון לצעוד בהפגנה של אחד במאי, ולכן שמחתי שאהיה בתאריך הזה בצרפת.
הכרחתי את חבריי, עידו וריקי שמתארחים בפאריס ללבוש חולצות אדומות (שאינן מסמלות את הקומוניזם, אלא את דם הפועלים שנשפך), ויצאנו אל הרחוב.
היינו היחידים עם חולצות אדומות. אדום הוא לא הצבע של אופנת אביב 2010! אבל היה יום יפה, והייתה לי תחושה שמצפה לי יום מבטיח. פתאום שמענו קולות של המונים מפגינים, ומתאספים סביב פסלה של ז'אן ד'ארק, שנמצא ברחוב ריבולי. היה מדהים לראות את הרחוב הכל כך אופנתי הזה נצבע בצבעים אפורים, שחורים וחומים, הצבעים של בגדי הפועלים, שאינם זוכים לצעוד לאורך הרחוב הזה בכל יום.

תהלוכת אחד במאי בפריז

פריזאים התאגדו!

על במה שנבנה מבעוד מועד מתחת לפסל, הועלו כלאחר כבוד מכובדים רבים, שזכו לתשואות הקהל.

נאומי אחד במאי בפריז

קום והתנערה עם חיילך!

כל עלייה של מכובד לבמה לוותה בקולות תופים, וכשהמכובד מבינהם עלה נוגנה 'שירת העבדים העבריים' מתוך האופרה נבוקו של ורדי – ההמון הריע.

לאחר תום ההפגנה, פועלים התפזרו למנוחה בבתיהם וכל שנותר הוא ותיקי מלחמה צועדים עם דגליהם המקופלים, וזר פרחים מונח לרגליה של ז'אן ד'ארק עם הכיתוב –
Avec toi Jeanne – pour la France
– יחד איתך ז'אן למען צרפת
אות תודה למי שפעלה לשחרור צרפת מידי הכיבוש האנגלי במאה ה- 15, וכמי שמהווה סמל לשחרור בהווה.

זר אחד במאיבמהלך היומיים האחרונים נמכרו ברחבי הרחובות פרחים לבנים קטנטנים. הצרפתים שילבו את יום הפועלים עם מנהג שהיה נהוג בחצר המלך במאה ה- 14 – לחלק באחד במאי פרח שנקרא
Lily of the valley
לנשות חצר הממלכה. הפרח מסמל את בוא האביב, והסוחרים יכולים למכור את הפרח באחד במאי, מבלי לשלם מס, כך שהפרח הפך למאפיין של יום הפועלים.
בעודי הולכת על רחוב ריבולי, אני מבחינה בשני מוכרי פרחים צעירים לבושים בחלוקים לבנים, ועל צווארם מונח סטטוסקופ (כן, ליטמן). אומנם אני בארץ אחרת, אבל אני יכולה לזהות בקלות סטודנטים לרפואה. ניגשתי אליהם, והם סיפרו לי שהם אוספים כסף על מנת לממן משלחת סיוע לבוריקנה פסו. מאוד התרגשתי וסיפרתי להם על בית הספר בו למדתי, ששם דגש על מעורבות חברתית ובינלאומית, וכמובן – רכשתי זר.

וקצת בנימה ישראלית, יום הפועלים רלוונטי גם בימינו. רק ב- 2008 הוחל החוק שמחייב כל מעביד לשלם פנסיה לעובדים שלו. באותה שנה הוחלו חוקים המחייבים את חברות כוח האדם לתת לעובדיהן תשלום עבור שעות נוספות, כמקובל בחוק. כמו כן, חברות אלה מחוייבות להעסיק את העובדים באופן קבוע לאחר פרק זמן של עבודה. יותר ממאה נדרשה על מנת לתת לעובדים זכויות סוציאליות, ונראה שיש עוד דרך ארוכה, בעיקר באכיפתם של חוקים אלה, וביישומם בקרב כלל העובדים במדינה.

את אחר הצהריים שלי ביליתי בטיול וקריאת ספר על גדות הסיין. כך אני חוגגת את יום הפועלים שלי – במנוחה.

הגב לכתבה