אימון מביא לשלמות

השיר היום מוקדש לויקטור הוגו – קטע מהמחזמר 'עלובי החיים' – מומלץ לקרוא לצליליו.

התחלתי את היום האביבי הנפלא בחציית הגשר לכיוון St. Louis en L'lle, אחד האיים שבמרכזו של הסיין. חציתי את האי לכיוון רחוב ארוך, עליתי במעלה הרחוב, ובסופו מצאתי את מקום משכנו הראשון של המינגווי בפאריס (Cardinal Lemoine 74).

הבית של המינגווי, פריז

הכניסה לבית של המינגווי, פריז

המשכתי מספר צעדים נוספים, ואז גיליתי שאני נמצאת ממש בתחילתו של שוק מופטאר (Mouffertard) הידוע. עכשיו ברור לי איך המינגווי היה מלא השראה באזור הזה. שוק מופטאר, שוכן ברחוב הקרוי באותו השם.  המתאר הישן של השוק נשמר, ובו גם המרצפות המקוריות, כך שהטיול לאורכו נותן תחושה של הליכה בתוך אחד מאותם הרחובות מהציורים של פאריס מסוף המאה ה- 19. הרחוב מלא במסעדות, בתי קפה, ושוק מלא במצרכים – יין, גבינות, בשר, דגים ופירות ים, פרחים ו…. גלידה. הסתובבתי הלוך וחזור במעלה הרחוב, נהנת ממנגינותיהם של נגני הרחוב, ומהשמש החמימה.

שוק מופטאר

לקבל השראה ולכתוב כמו המינגווי

מכיוון שהחלטתי עוד אתמול ללכת היום לפנתיאון, התקדמתי בכיוון, ומצאתי אותו בקלות. הפנתיאון הוא מבנה מרשים בגודלו, שנבנה על גבעה שנמצאת ברובע החמישי של פאריס. עליתי נרגשת במדרגות המובילות לכניסה, ומייד לאחר שנכנסתי ניגש אליי אחד מהשומרים במקום ושאל אותי אם אני רוצה לעלות לסיור בכיפת הפנתיאון, והזהיר אותי שמדובר ב- 200 מדרגות. עניתי בפשטות – כן.

שומר נוסף ערך לי תחקיר בריאותי קצר:
סובלת מבעיות קרדיולוגיות? – לא (וחשבתי – הבעייה הקרדיולוגית היחידה שלי היא עבודת הגמר שלי)
סובלת מבעיות ברגליים? – לא (וחשבתי – היום הנפלא הספיק להשכיח ממני את הקרסול הדואב מאתמול)
סובלת מפחד גבהים? היססתי לרגע, ואמרתי….. "אני אסתדר"
לא האמנתי באיזו מהירות אני יכולה לקפץ במעלה המדרגות….
כשנשאלתי, לפני שנסעתי, האם אני מתכוונת להשקיף על פאריס ממרומיי האייפל, אמרתי שאני לא חושבת שארצה לחכות בתור כ"כ הרבה זמן, רק כדי לראות את הנוף של פאריס. ממרומי כיפת הפנתיאון חשבתי לעצמי – שאם הייתי עולה על האייפל, לעולם לא הייתי מצליחה לצלם אותו כך……

הנוף של פריז מהפנתאון

נוף מהאייפל?

הסתובבתי מספר פעמים סביב כיפת הפנתיאון, כשבכל פעם אני מנסה לזהות את המקומות שכבר ביקרתי בהם. התיישבתי בנקודה בה הרוח הייתה מאוד נעימה, ואז התיישב לידי סקוט – אוסטרלי חביב, והוא סיפר לי שהוא ואחותו, קים, מטיילים יחד במשך 4 חודשים בכל אירופה. התחלנו לדבר, עד שהשומר אמר לנו שנגמר זמן הסיור, וצריך לרדת למטה
ירדנו (באמת היו שם 200 מדרגות….? כי הירידה הייתה מאוד מהירה….), והתחלנו להסתובב יחד בפנתיאון.

הפנתאון של פריז

הכיפה הקטנה ממנה נשקף הנוף

הפנתיאון הוא מקום קבורתם של אנשים בעלי תרומה לאומה הצרפתית. בעבר, היו שרי הממשל מצביעים מי ראוי להיקבר בפנתיאון, והיום הזכות שמורה לנשיא הצרפתי.
הקור המקפיא בין הקברים העצים את תחושת המיסתורין שרק בתי קברות יכולים להעניק. בסתר ליבי, הודיתי לויקטור הוגו על 'עלובי החיים' ועל שהזכיר לי, ברגעים קשים, אנושיות מהי. מיששתי את הכתובת שלצד מצבתו של לואי ברייל, הערצתי את התעוזה של אמיל זולא, את המהפכנות של ז'אן מארה, את האנושיות של רנה קאסן, את ההתמדה והמצויינות של מארי ופייר קירי. משעברנו בין כל הקריפטות שעיניינו אותנו (ובעיקר כי קפאנו למוות), יצאנו אל עבר השמש שקרנה על מדרגות הפנתיאון, והמשכנו לפטפט, החלטנו להמשיך את הפטפוט על קרפ בגני לוכסמבורג הסמוכים.

הגנים, כבכל יום, שקקו חיים, המוני אנשים מכל הגילאים גדשו את הגנים, והתפרשו בין הכסאות הפזורים, לבין הספסלים המוצלים ובין המדשאות שבהמשך הגן. רכשנו לנו קרפים איכותיים ושתייה קרה באחד מהדוכנים הפזורים בגן, והתיישבנו יחד עם עשרות פאריסאיים על אחת המדשאות.
תהינו איך לצרפתים יש זמן לשבת בשעות אחר הצהריים המוקדמות בפארק. הסתבר שהחיים של שלושתינו עמוסים, כמעט ללא זמן פנוי, ושכבר מתפנה זמן יש כל כך הרבה דברים אחרים לעשות. אין ספק שזו שיחה 'כבדה', אבל האווירה הייתה נעימה, בעיקר כשקים לא הצליחה להשתלט על הקרפ בננה-נוטלה, ומאצבעותיה נטפו מפלי שוקולד. הגענו למסקנה שהיא לא אכלה מספיק קרפים, ועל כן עליה להתאמן באכילת קרפים. פתאום, שמענו שריקה עזה, ורבים מהאנשים סביבנו זינקו מהדשא, ועברו למדשאה הסמוכה – לא ברור למה החליטו השומרים בגנים לשנות את המיקום של היושבים (אולי פשוט רצו שנשב בשמש, כי השמש כבר חלפה מעל המדשאה שעליה ישבנו….). והצרפתים – מאומנים היטב, מייד קיפצו למדשאה ממול, פרסו סדינים, וחזרו לפעילות החביבה עליהם – ישיבה בפארק.

הגענו למסקנה כי הצרפתיים חיים בכדי להנות, וכי הם מחשיבים את התענוג כערך עליון. חשבנו שאולי יהיה נכון להתחיל לפנות זמן בכל שבוע לתענוגות שלנו. קים אמרה בעצב, שהיא לא חושבת שהיא תוכל להתמיד, ומייד הסכמנו שלושתינו – גם בזה צריך להתאמן….הצרפתים מאומנים היטיב, ואימון מביא לשלמות!

אחרי מנוחה קצרה נפגשנו שוב לארוחת ערב, הצטרפו אלינו אוסטרלי נוסף בשם ג'ון ודניאל הקנדית. הייתה ארוחה טעימה, שלוותה ביין טוב ובקרם ברולה לקינוח. סיימנו את הארוחה והחלטנו שאנחנו רוצים לראות את מגדל אייפל בלילה, כך שהלכנו שעה ארוכה – זו הייתה הפעם הראשונה שלי באייפל, והיא הייתה קסומה מיכולתי לדמיין.

הגב לכתבה