Aux Champs Elysées

את היום שלי ביליתי לצלילי השיר הזה ואני ממליצה לכם לקרוא לצליליו.

(ריקי באה לבקר, ותכף גם עידו מצטרף, והיה יום נהדר.)

האמת היא שכבר ביום השני שלי בפאריס ביקרתי בשאנז אליזה, אבל ידעתי שאני אבקר שוב, ולכן אני כותבת על הביקור רק היום, לאחר שטיילתי שוב בשדירה.

Champs Elysées – שאנז אליזה – השדירה היוקרתית והאלגנטית של פאריס – הפתיעה אותי. אל השאנז אליזה הגעתי מכיוון הדירה שלי, הלכתי מערבה על רחוב ריבולי המקסים ומלא החנויות. רחוב ריבולי מסתיים בכיכר הקונקורד, הכיכר המפורסמת שבמרכזה מוצב אובליסק (פסל צר וגבוה), בן למעלה מ- 3,000 שנים, שהצרפתים קיבלו במתנה ממצריים. תחילתה של השדירה המפורסמת מפתיעה ביופייה, ואין ספק שזה החלק האהוב עליי. אין חנויות יוקרה, אין מסעדות עטורות כוכבי מישלין – יש שדירת עצים שלווה וביתני קרפ המדיפים ריח מתוק. החלק הזה של השדירה נמשך כקילומטר, ואז מתחילות החנויות.

שדרת הקרפים

דוכני קרפ וריח מתקתק

בין כל החנויות ניתן לזהות את מקום התגלות האלוהים.
מדובר במקום בו התגלה האלוהים בדמותו של ג'ון מלקוביץ' בפני ג'ורג' קלוני בפרסומת ל'נספרסו' (בתמונה אפשר לראות את האור הבוהק מצד שמאל למעלה). ההוכחה הניצחת לנוכחותה של רוח האלוהים במקום, נמצאת מספר חנויות אחר כך בדמות החנות הענקית של 'לואי ויטון' (סליחה, בנים)…

נספרסו

פרסומת אלוהית

וכן, עכשיו אני יכולה לומר שקניתי חולצה בשאנז אליזה (ב'זארה', אבל למה להיות קטנוניים…?!)

בשלב מסויים, התעייפתי מהדרך וחגגתי ניצחון קטן משלי, כשצילמתי את שער הניצחון, בעודי יושבת למרגלות שגרירות קטאר.

שער הנצחון בפריז

שער הנצחון כפי שנראה משגרירות קטר

בזמן שישבתי ונהנתי מהשדירה ומהחוויה, דילג ילד בלונדיני וחמוד וזימר בקול רם את מה ששרתי בשקט בלב – 'Aux Champs Elysées'. (וכמובן, שזה השיר היומי)

היום, השלמתי את הטיול יחד עם ריקי, כשטיילנו בחצר המשחקים של קרלה ברוני – חנויות הבגדים של טובי המעצבים שנמצאות בקומות הראשונות של בתי האופנה הפזורים ברובע הראשון – ממש סמוך לארמון האליזה.
במהלך סיור נלהב בין החנויות השונות, גילינו את Pierre Herme (פייר הרמה) בעל המקרונים שנחשבים הטובים בעולם. בצעד נועז, בחרנו מקרונים מעניינים ביותר – מקרון תותים ו-וואסבי (כן, כן ההוא מהסושי, אבל לא חריף), מקרון אפרסק וזעפרן, מקרון וניל וזיתים ומקרון שוקולד רגיל (תמונה רביעית). נשאנו את יצירות האומנות המודרנית האלו אל מעבר לכביש, אל גני טויילרי המקסימים, שנמתחים מהלובר מערבה. אני אחסוך את תיאורי ההתפעלות, אכן זו הייתה חווייה מעניינת ומפתיעה. המנצח שלי – המקרון וניל וזיתים…

מקרונים

קשת של מקרונים

יום בעל ניחוח יוקרתי שכזה המשיך בקצת קניות ברחוב ריבולי, קרפ עם גבינות (צריך לגוון, לא?) ברובע הלאטיני, וקצת אומנות מאוד מעניינת.

היה יום נהדר, מקווה שגם שלכם.

הגב לכתבה